 |
| ר"ג צבוע באדום |
יצור מוזר ולא לגמרי ברור הוא המפעל הקרוי "גביע המדינה".
הזכיה בו מעוררת שמחה לא מושלמת.
פרס ניחומים, או כמו שאמרו השבוע אוהדי הפועל - השנה "נסתפק" בגביע. אמירה שכנראה נובעת מאבדן האליפות למכבי חיפה.
ניסיתי להבין למה הגביע בניגוד לאליפות מקבל פחות כבוד ומעורר התרגשות מסוייגת.
אולי בגלל הלאומיות שלו? נשיא המדינה, תזמורת המשטרה?
שמא זאת שיטת הנוקאווט המהירה והקלה יחסית שמורידה מערכו? 5-6 משחקים ואתה בגמר.
אולי כי המתח מתחיל רק מרבע הגמר, כלומר, שני משחקים בלבד מהגמר וגם כאן תלוי מי היריבה ואם היא "ראויה" או שנואה מספיק כדי לגרום לסוג של מתח ודריכות?
תוסיפו את העובדה שהמשחק משוחק באצטדיון "הסובייטי" בר"ג שהקשר בינו לבין אווירה במשחק כדורגל מקרית ביותר ונקבל מתכון מושלם לאחיה החורג והפחות מוצלח של אלופת המדינה.
ובכל זאת, כבר הגענו, הפסדנו אליפות במו ידינו, רגלינו (או ראשם של מנהלינו..), אבל אנחנו כאן. מחזיקי התואר. בעלי הגביע. אין לנו כל רצון לוותר לחיפה.הם כרגע בשיא שחצנותם מלגלגים על כל דבר שהוא לא ירוק ולא תוצרת יענקל'ה.
אין לנו כל רצון לשמוע את נוימן/הורסקי/שליימה ושאר "אוהבינו" מתמוגגים מזכיה ירוקה בתואר הזה ועוד על חשבוננו.
לפני סוף עונת התפוזים ותחילת עונת המלפפונים בואו ניתן הכל, ביציע ועל הדשא וניקח את הגביע הזה אלינו. שוב, נחבק אותו ונאהב אותו כי הפועל זה לא רק הנוצץ והמרהיב. לא רק אליפות וליגת אלופות. הפועל זאת אהבה. גם כשקצת צולע. גם כשקצת קשה. גם כשלא הכי נוצץ.
זה גם גביע המדינה וליגה אירופית. זה גם מקום שני ושלישי. זאת הדרך והחיבור.
אנחנו לא פלקט ירוק או צהוב של סטטיסטיקת תארים נוצצים. אותנו לא מעניין כמה אליפויות ולמי יש יותר אוהדים. גביע המדינה - אנחנו מגיעים !
 |
| לשמור עליו |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה